חני ירס
לבנות הכי מיוחדות בתבל, נרגשת יחד איתכן לקראת המפגש במוסקבה (כן כן! גם אני מגיעה!) ובציפיה ושמחה גדולים. ובין ההכנות וההתארגנויות יש עוד כמה קולות שעולים בתוכי. "הם יראו כמה אני שמנה במציאות", "אני לא באמת מכירה את מי שמגיעה, ליד מי אשב בארוחות?", "בטח התינוק שלי יצרח ואני אראה כמו אמא לא מוצלחת?", "ואם לא יהיה לי על מה לדבר עם הבנות?", "ואולי בכלל הבנות יתביישו ממני או לא ירצו בחברתי וארגיש מנודה?", "והכי גרוע שבכלל אין לי מה ללבוש!!". "הכי טוב שאני אמצא איזה סיבה למה לא להגיע וזהו". בין כל הקולות האלה שעוברים לי בראש כל הזמן, חשבתי לעצמי שאולי גם אתן מסתובבות בבית עם מחשבות ורגשות דומים. אולי בנוסף להתרגשות יש לכן גם פחדים וחששות וחוסר חשק. ואפילו תחושה שאולי בכלל כדאי לוותר על הנסיעה הזאת. אז אני אשמח לפתוח רגע את העניין הזה ביחד אתכן, אם תסכמנה לשתף (באנונימי כמובן) כי תכלס, בטח הרבה מאיתנו חולקות תחושות דומות.. ורק המחשבה שיש עוד מישהי איתי ברגשות האלה יכולה לתת כח והרגשה נעימה ומחזקת. אז מחכה לך כאן תיבה בה תוכלי לכתוב ולשתף מה מרגש ומשמח אותך, מה מלחיץ אותך, מעציב, מטריד או מה הפחדים והבושות שאת מרגישה לקראת הנסיעה למפגש ואולי אפילו מה גורם לך לפעמים לחשוב שאת לא רוצה לנסוע. ולא רק מי שחושבת על הנסיעה למוסקבה. מי שלא נוסעת אולי תרצי לכתוב איך זה לא לנסוע ואיך זה להיות בכיתה אחר כך כשכולן מדברות על זה. מחכה לשיתוף שלך❤️